שמירה על מחממי האינפרא-אדום בחדר האמבטיה – בצורה בטוחה ויבשה
התקנת מחמם אינפרא-אדום בחדר אמבטיה יכולה להיות מסוכנת אם לא נוקטים באמצעי זהירות. יש שם אדים, טיפות מים ורטיבות בכל מקום. מכיוון שמים וחשמל הם שילוב מסוכן, כל דליפה קטנה עלולה לגרום לקצר חשמלי או לתקלות אחרות.
כדי למנוע זאת, עלינו להתמקד בשני דברים עיקריים: החומרים המשמשים לבידוד והחיבורים בין החלקים השונים.
התמודדות עם לחות ודליפות
אנחנו לא סומכים רק על שכבת בידוד אחת. אנחנו משתמשים בזכוכית קוורץ באיכות גבוהה כדי לבדוד את חוטי החימום. זה טוב, מכיוון שהזכוכית לא נשברת תחת חום.
אבל יש בעיה: הלחות עדיין יכולה לחדור לתוך הזכוכית. זה יוצר נתיבים קטנים על פני השטח של הזכוכית, דבר שמאפשר לחשמל לזרום במקומות שאינם מיועדים לכך. כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחומרים הידרופוביים – חומרים שדוחים את המים – או שאנחנו מושכים את חוטי החימום עמוק יותר לתוך המארז. כך נמנעות דליפות של מים בין חוטי החימום לבין המסגרת המתכתית.
הנקודה החלשה האמיתית: החיבורים
המנורה עצמה בדרך כלל עובדת טוב. הבעיה האמיתית נמצאת בנקודות החיבור של החוטים.
רוב המחממים האלה משתמשים בחיבורים מסוג R7 או דומים. בחדר אמבטיה עם אדים, החיבורים האלה עלולים להתחמם ולגרום לדליפות של חשמל. זו בעיה גדולה. לכן אנחנו משתמשים בחומרים סיליקוניים לחיבורים. אם נשתמש בחיבורים זולים ולא איכותיים, הלחות תפגע בהם, והמנורה תפסיק לעבוד.
האיזון בין חום למים
אולי תחשבו, “למה שלא פשוט לאטום את כל המערכת בתיבה עמידה בפני מים?”
אבל אם נעשה זאת, אנחנו למעשה יוצרים תנור. אם האוויר בתוך המערכת יהיה חם מדי, הוא יפגע בחומרי הבידוד של החוטים. עלינו למצוא איזון בין רמת הבידוד הגבוהה לבין אספקת אוויר מספקת כדי שהחשמל יוכל לזרום כראוי.
לפני ההתקנה, ודאו שיש מספיק אוויר זורם כדי שהמנורה תוכל לעבוד כראוי. אחרת, המנורה תישרף מבפנים.