למה אוויר חם הורס את ביצועי הביוסנסורים שלכם
כשאתם יוצרים ביוסנסורים, אתם משחקים משחק מסוכן עם החום. עליכם לחמם את הפולימרים או להפעיל את המשטחים בצורה נכונה – אם הטמפרטורה נמוכה מדי, הדבר לא יעבוד; אם הטמפרטורה גבוהה מדי, החום יקלקל את החומר שעליו עובד הביוסנסור.
רוב המפעלים שאיתם אני מדבר עדיין משתמשים במערכות של אוויר חם. בכנות? זה גוזל המון זמן.
הבעיה עם “ההמתנה לחום”
חשבו על האופן בו פועלת תנור אוויר חם: ראשית מחממים את האוויר, ואז האוויר צריך לחמם את החומר. זו תהליך מתווך. דבר זה יוצר עיכוב תרמי מעצבן – אתם צריכים לחכות שהחום יחדור לחומר.
לעומת זאת, נורות אינפרא-אדום מבטלות את הצורך בתהליך מתווך. במקום לחמם את החדר, נורות האינפרא-אדום שולחות אנרגיה ישירות לחומר. הפוטונים פוגעים בביוסנסור והופכים לחום באופן מיידי. לדעתי, דבר זה מקצר את זמן ההכנה ב-60% עד 80%. זה מהיר מאוד. וזה משנה הכל בתהליך העבודה היומי שלכם.
התאמת המערכת לקו הייצור שלכם
זה לא קשור רק לזמן – זה גם קשור למרחב. מערכות אוויר חם הן גדולות מאוד. צריך ארגזים עם בידוד ומאווררים רועשים שתופסים חצי מהמעבדה. לעומת זאת, מערכות אינפרא-אדום הן יותר קומפקטיות. ניתן להתקין אותן ישירות בקו הייצור שלכם. בנוסף, ניתן לווסת את הנורות כך שהן יפגעו רק בחומר עצמו, וכך החלקים האחרים של המערכת יישארו קרים.
בדרך כלל אנו משתמשים בנורות אינפרא-אדום בעלות גל ארוך. דבר זה מאפשר לחום לחדור עמוק יותר לשכבות החומר, כך שהחלק הפנימי של הביוסנסור מגיע לטמפרטורה הרצויה באותו זמן כמו השטח שלו. אין יותר חום לא אחיד, ואין יותר הפתעות.
החיסרון (כי תמיד יש אחד…)
נורות אינפרא-אדום אינן “מטה קסמים”. מכיוון שהחום כה עז, קל מאוד לחרוג מהטמפרטורה הרצויה אם לא נוקטים זהירות. אי אפשר להסתמך על חיישנים איטיים. צריך חיישנים בעלי תגובה מהירה, וכן בקר PID שמותאם כראוי. אם החיישן מתעכב, החום עלול לפגוע בשכבות האורגניות של הביוסנסור לפני שהמכונה אפילו מבינה שהטמפרטורה גבוהה מדי.
ואל תשכחו את תהליך הקירור. צריך מערכת קירור שתוכל להתמודד עם הירידה המהירה בטמפרטורה בין המחזורים השונים. אחרת, תצטרכו לחכות שוב ושוב.